<h1>סמ"ג לאוין סימנים ר"מ—רמ"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
גרסינן בפרק קמא דנדרים אמר רב מניין שנשבעין לקיים המצוה לזרז עצמו אף על פי שהוא מושבע ועומד מהר סיני שנאמר (תהילים קי"ט ק"י) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.
<h2>דף ד.</h2>
בפרק קמא דנדרים (ז' ב') אמר רבי יוחנן השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע לפניו לשקר או שברך ברכה שאינה צריכה שהוא עובר משום נושא שם ה' לשוא כמו שבארנו בהלכות ברכות (עשה כ"ז דף קי"א א' בד"ו) הרי זה חייב לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי, וצריך להתיר אותו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים שהרי אינו (ידוע) [יודע] שניד[ו]הו ואם תאמר יודיעו נמצא כל העולם בנידוי שהרי למדו לשונם העוה ושבועה תמיד, במה דברים אמורים כשהיה הנשבע הזה או המברך לבטלה מזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שהוא אסור אינו חייב לנדותו (רמב"ם שבועות פי"ב הל' ט'—י') ואומר רבינו משה (שם) שאסור לנדותו מפני שהוא שוגג אלא מזהירו ומתרה בו שלא ירגיל לשונו בכך, ולא שבועה לשוא בלבד היא אסורה אלא אפילו להזכיר שם אחד מן השמות המיוחדין לבטלה אסור [ו]אפילו בלא שבועה כדדרשינן במסכת תמורה (ד' א') מאת ה' א-להיך תירא (דברים ו' י"ג), ואם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר ויאמר ברוך הוא לעולם ועד או שבח אחר (ע"פ לשון הרמב"ם שם הל' י"א ע"ש), וכעניין זה אומר בירושלמי דכיצד מברכין (ברכות פ"ו ה"א) ההוא דנסיב פוגלא ומברך עילויה והוא לא אתא בידיה צריך לברוכי עליה תניינות וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה.
